לחץ להגדלה
אבא בחתונה של אורי
לחץ להגדלה
אבא עם יעלי ביום חתונתה.
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
אורן סעיד הדליק/ה נר לזכרו ב-11/06/2013: "למדתי אצלו את הקורס על הלוח העברי. יהי זכרו ברוך!".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר שמחה ולנר, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר שמחה ולנר, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
 
אתר זה נבנה לזכר יקירנו, שמחה ולנר ז"ל, שנולד בפולין בשנת 1931 ונפטר בשנת 2011.
שמחה היה בן 80 במותו.
נזכור אותו לעד.
יהי זכרו ברוך.

הספד בלוויה  / חיה סילברמן (בת)

ב"ה, ח"י בשבט, תשע"א המשך

אזכרה שנתיים לפטירתו של אבא, ט"ז שבט תשע"ג  / חיה סילברמן (בת)

 המשך

אבא והספרים / חיה סילברמן (בת)    לקריאה
אבא והאסטרונומיה - זיכרונות / חיה סילברמן (בת)    לקריאה
דברים לזכרו ביום השנה הראשון לפטירתו / חיה סילברמן (בת)    לקריאה
 
לקריאת דברים נוספים לזכרו לחץ כאן  להוספת דברים לזכרו לחץ כאן 
המולדות וצדת החודש הממוצע  

המולדות ומדת החודש הממוצע


 


שמחה ולנר


 


 


תוכן המאמר


 


מבוא


תנועת הירח, מולד וניגוד -  מבט מחוץ למערכת שמש-ארץ-ירח.

המראות המוּכּרים לנו בשמים.


מסלול הירח במשך החודש - מולד וניגוד


ראִיית הירח


מולד, ניגוד וליקויים

מדת החודש הממוצע

מדת החודש הממוצע בלוח העברי


חישוב מדת החודש הממוצע


 


מבוא


 


המולד -  מושג נפוץ ושכיח מאד, לאו דוקא בין המתעסקים           בזמני-ההלכה  -  אינו ברור עם זה לחֵלק מאתנו, כל צרכו.


בדרך כלל מוזכר מושג זה במלה אחת, "מולד" סתם. לעתים הוא מלוּוה במלה מאפיינת נוספת - מולד אמיתי או מולד אמצעי (או  ממוצע), או מולד-הלוח, וכך אנו יודעים שיש יותר מסוג אחד של מולד.


הכל, בקיאים ושאינם בקיאים, יודעים כמובן ש"המולד" הוא מולד-הירח.  אף זה ברור, שמדובר בנקודת-זמן. כלומר, המידע המבוקש לגבי המולד הוא מתי מתרחש, או חל, הדבר הזה שנקרא "מולד".   אך מהו בעצם, לא תמיד ברור.      


לחלק מן הצבור נתפס המולד כַּירֵח החדש, הנראה בתחילת החודש  -  החרמש הצר שבפאתי מערב.  לכן, לגביהם, הרגע שבו נראה הירח החדש לראשונה לעין, הרגע שבו הוא "נולד", הוא זמן המולד.  אחרים אינם מבחינים כלל בין המולד המוכרז בבית-הכנסת ב"שבת מברכין",  לבין הארוע האסטרונומי של הלבנה המתחדשת, שהם מזהים אותו עם המולד המוכרז.  תפיסות אלה, כמובן,  אינן נכונות. "המולד", זה הרשום בלוחות השנה, איננו רגע הֵרָאוּת הירח לעין בתחילת החודש. כמו כן המולד המוכרז ב"שבת מברכין" איננו המולד האסטרונומי,  נושא דיוננו בעיקרו.  מה הקשר ביניהם?   זו מטרת המאמר.


הדברים נכתבים, ביסודם, לַיודעים את ההגדרות הנכונות של המולד לסוגיו, אך כדי לסייע גם לאלו שחסרה להם ידיעה זו, נפתח בהסבר יסודי על מהות המולד ונגזרותיו. 


תנועת הירח, מולד וניגוד -  מבט מחוץ למערכת שמש-ארץ-ירח.

 

הכל יודעים שהירח מקיף אותנו, הקפה אחת בחודש.  מוּכַּר הוא התרשים הנפוץ של הירח, המקיף את הארץ במסלול מעגלי או סגלגל ושניהם מקיפים את השמש (תרשים 1).  באמצעות תרשים זה מקובל להסביר את המצבים של ליקויי חמה ולבנה, מולד, ירח במילואו וכו'.

   


 


 


  


 


                                    


                            תרשים 1.  


                           המערכת שמש-ארץ-ירח.            


 


אך כל זה ממבטו של המסתכל על המערכת שמש-ארץ-ירח מבחוץ. זאת התמונה הקוסמית. אך איך נראה הדבר לעינינו, הנמצאים על כדור הארץ?  הרי איננו יכולים להתבונן במערכת זו באופן בו אנו מסתכלים על הציור שלה:  אנו רואים את כדור-הארץ מִתַחתֵנו, גדול ויציב, כאשר בכפת-השמים שמעלינו נעים שני גופים קטנים למראה -  השמש והירח -  במסלולים שלהם.   כיצד נראים כאן, מולד, ליקויים וכדומה בכיפת השמים שמעלינו?


 


המראות המוּכּרים לנו בשמים.


 


נתחיל ממה שידוע ומוכר לכל אחד מחיי יום יום (תרשים 2): הירח "משנה צורתו" במשך החודש. בתחילת החודש הוא קטן ודקיק, והולך ומתרחב מיום ליום. ברבע החודש - באחד מימי ו' עד ח' בו - הוא מגיע לכדי חצי-עיגול.  רגע זה ּנקרא "רביע ראשון" (של החודש).


 


 


 


 



ירח דקיק           רביע                  ירח מלא            רביע         ירח דקיק       


 בתחילת            ראשון                (ניגוד)               אחרון             בסוף       


  החודש                                    באמצע                                 החודש


                                                החודש


 


תרשים 2:  מופעי-הירח במשך החודש


 


הירח ממשיך להתמלא ובמחצית החודש, בי"ד או ט"ו בו, הוא מקבל צורת עיגול שלם.  זהו רגע "הניגוד", או "הירח המלא".  מכאן ואילך הולך הירח ומתמעט.  בשלושת-רבעי החודש, בכ"ב או כ"ג בו, הוא מגיע שוב לכמחצית-העיגול, הפעם כשצידו הקמור בכיוון הפוך לזה שברביע הראשון.  זהו רגע "הרביע האחרון" של החודש.  הירח ממשיך להתמעט עד לכדי חרמש דקיק לקראת סוף החודש.  אז הוא נעלם ליומיים, בערך, ומופיע שוב, קטן ודק, בתחילת החודש, והמחזור מתחיל מחדש.


אלו הם "מראות בשמים" שכל אחד, גם מי שלא מתבונן בהם במיוחד, מבחין בהם.


מראות אלו מוּכַּרים לַכּל. מה שאיננו ידוע כל כך, הן התשובות לשאלות הבאות:


-  היכן, ברקיע, נראה את צורות הירח שהוזכרו? לאן, לדוגמא, עלינו להסתכל, ובאילו שעות, כדי לראות את הירח, כעבור - למשל -  עשרה ימים  מתחילת החודש?  ומתי נראה  את הרבע האחרון של הירח בחלק האחרון של החודש? בשעת לילה מוקדמת? בסביבת חצות הלילה? טרם שחר? והיכן נראה אותו? במזרח? בדרום?                                                    .


שכן, לדוגמא:


-          הירח הדקיק בתחילת החודש נראה - למי ששם לב לכך - רק    במערב[1] הרקיע ומאיר שם רק כשעה שעתיים אחרי שקיעת השמש. לאחר מכן הוא שוקע ושוב אינו נראה עד למחרת.


 


-          הירח המלא באמצע החודש, נראה אחרי שקיעת-השמש במזרח הרקיע ונשאר כל הלילה בשמים, במהלכו מערבה, עד לשקיעתו בבוקר במערב.


-          בימים מסוימים בחודש, בשעות  מסוימות  ביממה, נמצא הירח  בשמים  בנוכחות השמש, הזורחת  בפינה  אחרת  של השמים.   בזמנים אחרים, לעומת זה, כל אחד מהם "מוֹלֵך" לבדו ברקיע.


מהו, אפוא, מחזור הירח, בהתחשב גם בשני נתונים אלה -  מקומו וזמן הופעתו של הירח ברקיע, בכל אחד מימי החודש -  ולא רק  מהו עוביו ומהי צורתו.   נבדוק גם:


-          מהו מרחק הירח מהשמש, על פני כיפת השמים, במשך החודש?


שכן זהו נתון חשוב מאד להבנת מצבי-הירח, במיוחד להבנת המולד.


 


כדי לעקוב אחרי תנועת הירח -  היומית והחודשית -  בבהירות, מבלי להסתבך, יש לדעת, קודם כל, כי לגבי גרמי השמים - שמש, ירח וכוכבים -  אנו צופים, בעצם, בשתי תנועות משולבות - תנועה יומית ותנועה    תקופתית -  וכדאי להתבונן בכל אחת מהן בנפרד.


 


1) התנועה היומית של גרמי השמים (כולל השמש והירח):


 


כדור-הארץ מסתובב סביב צירו, עם כל אשר עליו, ממערב למזרח. מכיון שאנו עצמנו נמצאים על פני כדור הארץ, אנו רואים את כפת השמים כולה סובבת סביבנו במגמה הפוכה. לכן השמש והירח נעים לגבינו, בתנועתם היומית, ממזרח למערב: הם זורחים במזרח, צוֹהרִים[2] מעלינו בדרום ואח"כ שוקעים במערב, בזה אחר זה, לפי הסדר שבו הם נמצאים בכיפת השמים.  תנועה זו היא מהירה יחסית - הקפה מלאה ב-24 שעות - דהיינו כ-15 מעלות לשעה.  ואכן עם שחר אנו רואים את השמש זורחת בקצה מזרח וכעבור שעות אחדות היא נמצאת כבר גבוה בשמים, צוהרת מעלינו, וכבר היא בדרכה לשקוע במערב.   כך גם לגבי הירח: הוא זורח במזרח, צוהר בדרום ושוקע במערב, אלא שבזריחתו אין אנו מבחינים כל כך: היא אינה מרשימה כמו זו  של השמש, ההופכת בזריחתה את הלילה ליום:  זריחת הירח "צנועה" יותר ופחות מושכת תשומת לב.  יתר על כן - היא עשויה להתרחש בכל זמן שהוא, בלילה או ביום.  מכל מקום, מי שעוקב אחרי תנועת הירח, יראה שגם הוא עולה מן המזרח, מסתובב עם כפת-השמים ושוקע במערב.  קל להווכח בדבר בליל ירח מלא, בט"ו לחודש, כי שעת זריחת-הירח ביום זה היא בערב או בתחילת הלילה. הוא נוכח כל הלילה לבדו בשמים ובסוף הלילה שוקע במערב.


 


2) התנועה התקופתית של השמש והירח:


 


 פרט לסיבוב זה, עם כיפת השמים, נעים השמש  והירח  בתנועה עצמית, על פני כיפת השמים. כלומר הם זוחלים על רקע הכוכבים, כל אחד בקצב שלו. תנועה זו היא ממערב למזרח, כלומר בכוון הפוך לתנועתם היומית עם הכפה. במלים אחרות: הם כאילו "מסרבים" לנוע מערבה וחוזרים לאחוריהם, מזרחה, כל אחד מהם בקצב שלו.  השמש נעה, במגמה זו, לאט מאד, כמעלה אחת ביממה (רמב"ם, קדה"ח, פרק י"ב).  זהו מרחק זויתי קטן מאד ולא נבחין בו בפרק-זמן של ימים אחדים (נוסף, כמובן, לאי-האפשרות להבחין במיקום השמש בין הכוכבים בגלל טבעה - בנוכחותה נעלמים הכוכבים מסביבה!).    הירח נע  הרבה יותר מהר בתנועתו העצמית  וחוזר לאחוריו כ- 13 מעלות ביממה.  זוהי קשת גדולה למדי, כך  שתנועת הירח אמנם אינה מורגשת בהסתכלות  בו, אפילו במשך כמה שעות, אך מורגשת היטב מיום ליום.  כלומר אם נתבונן בירח בזמן שעשינו זאת אתמול, למשל, נראה בברור כי הוא נמצא כ- 13 מעלות מזרחה יותר מאתמול, שבתחילת החודש פירושן: גבוה יותר, בכיפת השמים.  תנועת הירח ביחס לשמש היא 12 מעלות: הירח נע כ- 13 מעלות מזרחה, אולם גם השמש נעה  כמעלה אחת; יוצא שהירח מתרחק מהשמש ב- 12 מעלות = 1 – 13 .


בתרשים 3 נראים יחסי התנועות של השמש והירח, במהלכם העצמי ממערב למזרח, במשך יממה, בה סובב כדור הארץ על צירו  º360.


                                                                                                                                                    


                


  


                                                                                                                    º13              


 


                                                                  


 


 


 


 



תרשים 3: יחסי-התנועות של השמש, הירח וסיבוב כדור הארץ במשך יממה.


                              החצים מציינים את מגמות התנועה


 


מסלול הירח במשך החודש - מולד וניגוד.


ענייננו הוא ב"מפגש" השמש והירח במהלכם העצמי בכיפת השמים. להתבוננות בהירה ולעיקוב מדויק במהלך זה, "נפריד" בין תנועת השמש והירח במהלכם העצמי לבין סיבוב כדור הארץ על צירו - סיבת חילופי היום והלילה - ו"נקפיא" את האחרון למשך חודש ימים.  בתקופה זו יקיף הירח את כדור הארץ  הקפה מלאה אחת, בקצב של º13  ליום. אותו זמן תנוע השמש במהלכה השנתי (שהוא כ-º1 ליום) למזרח, ותתקדם במהלכה כ- º30 . זוהי קשת לא גדולה, יחסית למהלכו העצמי של הירח. נקצה אפוא קשת כזו על כיפת השמים שמעלינו, נניח בין  º130  ל- º160  מעל לאופק שלנו (בחירה שרירותית, תרשים 4).  במשך חודש "ההקפאה" לא תצא השמש מתחום זה ואילו הירח יספיק לעשות הקפה מלאה סביב כדור הארץ.


 


 


 


 



  


 


                  


              מערב                                              מזרח


 


 תרשים 4:  מהלך  הירח  בשמים בחודש שבו סיבוב כדור הארץ "מוקפא".


       החץ מראה את כיוון הקפת הירח


כל עוד הירח  אינו נכנס לתחום הילת השמש, הוא עדיין מחזיר אור,  בכמות פוחתת  והולכת, עם התקרבו לשמש.  ברגע ההתקרבות המרבית לשמש, אור הירח המוחזר אלינו  מזערי.   זהו רגע המולד. עם התרחקו מהשמש  מחזיר הירח אור בכמות קטנה שאינה מורגשת, בגלל הילת השמש.  רק בצאתו מההילה אנו מבחינים בו, חיוור ודקיק. זוהי ראיית הירח הראשונה, שעל פיה קוּדָש החודש בימי קדם.  הירח הדקיק שלפני הכניסה לתחום אזור השמש, הוא הירח הישן האחרון, הנראה.


 


נתחיל את מהלכו העצמי של הירח מקצה האופק שלנו, במערב.  הירח הוא אז ברביע  האחרון של הקפתו את הארץ ונראה בּבֵרור, שהרי שעת-יום עכשיו (השמש ברקיע!).  אולם  בל נשכח , הוא אינו עומד לשקוע (כשהשמש אחריו), שהרי הקפאנו את  תנועת כיפת השמים: רק מהלכיהם העצמיים של שני הגופים ממערב למזרח, מתרחשים.  בתוך יממה יתקדם הירח בכיוון החץ ויתקרב יותר לשמש.   זו תתרחק ממנו ביממה זו - בתוך תחום השמש בחודש המוקפא -  מעלה אחת בסך הכל.[3]  מרחק הירח מהשמש יקטן אפוא ב -º12, בערך, ביחס לרגע תחילת המעקב.


חרמש הירח בסוף יממה זו יהיה דק יותר, שהרי הוא התקרב לשמש, וזוית-ההחזרה של אור השמש אלינו קטֵנה. לכן יחזיר הירח אלינו פחות אור - רוב האור מוחזר מאתנו והלאה, ולא לכיוון הארץ.  ביום הבא יפחת מרחק הירח מהשמש שוב ב-º12, ועוביו יקטן עוד יותר.   בימים הבאים ימשיך תהליך זה, הירח יהיה דק יותר ויותר ויחזיר פחות ופחות אור. אבל יותר מכך, בנוסף להפחתת האור המוחזר,  יקשה  עלינו  להבחין  בירח  הדקיק  גם  בגלל סיבה נוספת: הילת השמש, שמסביבה,  המסנוורת אותנו, תפריע לנו לקלוט את כמות האור הזעירה, המוחזרת אלינו. השפעת ההילה קיימת במרחק  של כ-º12 משני צִדֵי השמש עצמה.  בעצם, ככל שהירח מתקרב יותר לשמש בתחום ההילה, מתמעטת החזרת האור ובד בבד גובר הסִנווּר.  תהליך זה מגיע לשיאו ברגע קרבתו המרבית של הירח לשמש.  ברגע זה, החזרת האור מהירח אלינו היא מזערית - סיבה מספיקה לא להבחין בו כלל, שכן "עוביו" קרוב לאפס, אבל נוסף לזה גם אפשרות-הראיה שלנו אפסית, כי סִנוור השמש אז, מֵרבי.  זהו רגע המולד[4]. 


כאמור, ראיית הירח קשה - אם היא אפשרית בכלל - גם שעות רבות לפני המולד, כשהירח בתחום הילת השמש, בגלל החזרת האור המועטת והסִנוור הרב.   ישנו עניין מסוים לדעת מתי ניתן עדיין לראות את הירח הדקיק האחרון לפני המולד (נראה בתרשים), בטרם לא נוכל לראותו כלל.


 


אחרי המולד, עם התרחקות הירח מאזור הילת השמש, הוא שוב מחזיר יותר אור והחרמש הדקיק שלו מתגלה לעינינו. צידו הקמור יפנה עתה אל השמש שהוא עבר על פניה. זהו הירח  החדש, עליו אנו מברכים ברכת הלבנה. בזמן הקדום היתה חשובה ראִייתו המוקדמת ביותר, האפשרית, וְעֵדים  יצאו במיוחד לצפות בו.  כשהם ראוהו והעידו על כך בפני בית הדין, קידשו בית הדין את החודש.  חישוב זמן הראיה הראשונה, האפשרית, הוא עניין  מורכב כשלעצמו.


נתקדם אפוא במהלך הירח בחודש "המוקפא".  עם התרחקותו מהשמש, הולך הירח וגדל.  במחצית החודש כשהוא ממול השמש  הוא מתמלא. הרגע המדויק שבו מגיע הירח למירב  גודלו, כשהוא מלא, הוא רגע  הניגוד. כמו רגע המולד, קשה להבחין בדיוק ברגע הניגוד, שכן הירח נראה במילואו במשך שעות רבות לפניו ואחריו, אך זהו רגע חשוב, כפי שנראה להלן.


המחצית השניה של החודש "המוקפא" - החלק הלֵילי שלו, מבחינת הצופה - לא תתואר בתרשים, אך קל לדמיין את התגברות הֶחזר-האור מהירח, עד להתמלאותו וההמשך עד לסיום החודש.


עם התקדמות הירח אחרי הניגוד הוא פוחת  והולך, עד לכניסתו שוב לאזור הילת השמש.  אז, כזכור,הוא קטֵן מאד, עד לירח הישן האחרון, לפני הֵיעלמותו מעינינו בקרבת המולד הבא.


 


מובן מאליו שתאור מהלך הירח שהובא כאן - כשסיבוב הארץ על צירה "קפא" - איננו מציאותי ואף איננו שלם , שכן:


 


א)  מולד הירח, המפגש עם השמש, יכול להתרחש לאו דוקא במקום שבחרנו בתרשים  (בין  º130  ל-º 160 באופק  הצופה),   אלא  בכל  נקודה  במעגל ההקפה.


ב)  חילופי  היום  והלילה  בזמן המסלול  החודשי,  שהקפאנו  אותם   לצורך ההסבר, אינם מציאותיים, כמובן.  כיפת  השמים   ממשיכה    להסתובב וחילופי יום  ולילה  ממשיכים להתרחש,  יחד  עם  תנועות  השמש והירח במסלולם.  תודות לכך יכול המולד  להתרחש  בכל  זמן  שהוא  ביממה.  לכך  יש  השפעה  על  ראִיית  הירח  הישן  והחדש,   כפי   שיוסבר  להלן, ויש  להביאה  בחשבון.


משום כך  נכניס  לתיאור  מחזור-הקפת-ירח,  שסיימנו  זה  עתה, גם את  המרכיב "שהקפאנו":   סיבוב הארץ  על  צירה  ויום  ולילה  מתחלפים.


 


 


 


ראִיית הירח


בתיאור הסטטי, שבו סיבוב כדור הארץ מוקפא, נוכחת השמש כל החודש בשמים והירח מתקרב לתוך  ההילה הזוהרת שלה ומתרחק ממנה. ראינו אז כי ישנו מרחק מינימלי מן השמש, שבו הירח יוצא מאזור הסִנוור וראייתו אפשרית. זהו "מרחק הראייה" ובמונחים של זמן -  משך הזמן מרגע המולד ועד לראיה הראשונה של הירח - "זמן הראיה".


עתה נצרף גם את סיבוב כדור הארץ לתיאור הסטטי.  מכיוון שכיפת השמים עם השמש והירח נמצאים בתנועה מתמדת נוכל להתבונן בהם בכל מצב שהוא. נבחר מצב שבו:


1) הירח בתנועתו  העצמית  נמצא  בקצה  הילת  השמש,  אחרי  המולד.  זהו הירח החדש.


2) מצב  כיפת  השמים (סיבוב כדור הארץ):  השמש  שקעה  זה עתה ונעלמה באופק המערבי, היא וההילה שלה.  השמים בדמדומי ערב.


האם במצב זה , שבו נעלם גורם-הסִנוור המפריע לראיית הירח הדקיק, החדש, נוכל להקדים לראותו?   מסתבר שכן: לגורם הסִנוור של השמש יש משקל רב באפשרות הראיה ועתה, כשהוא נעלם, היא תלויה כולה במידת החזרת האור, של הירח החדש, בלבד. כל כמות אור המוחזרת ע"י הירח תראה בבהירות רבה בהרבה, תודות לדמדומי הערב. פירושו של דבר, שהירח החדש יראה מוקדם יותר, בתנאי-הראיה "המשוחררים" מהחמה והילתה ובאפלולית ההולכת וגדלה. ראִיה בתנאים אלה ניתנת להערכה,  ואכן התוכנים מחשבים את התנאים בהם,  ראית הירח החדש אפשרית: "קיצי הראיה" בלשון הרמב"ם (קדה"ח, פרק י"ז, הל' ט"ז).  מובן מאליו שגורמים חשובים בתנאים אלה הם:


1)       מצבם ההדדי של שני הגופים - מהו מרחק הירח מהשמש בזמן התצפית, אחרי המולד?   האם הוא כבר רחוק דַיו ממנה ומהשפעות אורה?  שאלה זו ניתנת, בעצם, לניסוח אחר:  מהו הזמן שחלף מרגע המולד עד רגע התצפית? האם הספיקה  כיפת השמים, אחרי המולד, להסתובב עד למצב בו ניתן להבחין בירח שנפרד מהשמש, סמוך אחרי שקיעת השמש, או שמשך הסיבוב קצר מדי ושני הגופים ישקעו מבלי שנוכל להבחין בירח?


2)       שאלה  נוספת  נוגעת  לכיוון שקיעת  שני  הגופים,   אך לא ניכנס כאן להסבר נושא זה ולשיטות-החישוב השונות.


 


חישוב "קיצי הראיה" הוא, בעצם, קביעת קריטריונים, המנבאים תחומי-אפשרות של 1) ראייה ודאית, 2) אי-ראיה ודאית ו- 3) ראיה מסופקת. 


כיצד יראה עכשיו, בתנאים מציאותיים, מהלך הירח במשך החודש, כשאנו עוקבים אחריו בשעות הערב?


נזכור כי כל מה שעשינו ב"הקפאת" התנועה היומית של כיפת השמים היה  המחשת התקרבות הירח לשמש, מיעוט  אורו המוחזר, מולד, ושוב התרחקות הירח ממנה.


במצב "מוקפא" מדומה זה, של השמש, אין ראית הירח אפשרית אלא ביציאה גמורה שלו מהילת השמש, כשהוא נמצא  עדיין באור יום.  אולם במציאות, מסתובבת כיפת השמים סביבנו פעם ביממה, בכל אותה עת שבו מתקדם הירח במהלכו החודשי.   כך אפשרי, כמו שראינו, מצב שבו השמש ששקעה כבר, נמצאת מתחת לאופק בנקודה  ש (תרשים 5)  ואורה  כמעט נעלם ואילו הירח הוא אחרי המולד ומרוחק מספיק מהשמש, כך שעם שקיעתה יהיה הירח עדיין גבוה מעל לאופק בטרם שקיעתו הוא ויראה לנו דקיק  וחיוור, בקרבת האופק המערבי.


 


 


 


 



 


 


מערב                                                                            מזרח


 


 








ש


ש1


ש2

 


 


 


 



תרשים 5 - מסלול-הירח במחצית הראשונה של החודש (מבט מצפון)


 


בניגוד לתרשים 4, בו כיפת השמים היתה מוקפאת ורק הירח והשמש נעו בה, הרי עכשיו, בתרשים 5, נעה כיפת השמים. לכן אם נמתין כעת כמחצית השעה, ישקע גם הירח מתחת לאופק ואילו השמש  תהיה כבר עמוקה יתר, במקום ש1.


 


כעבור יממה  נמתין לשמש שתגיע שוב לאותו מקום ,ש (למעשה, מעלה אחת אחורה, בגלל תנועתה העצמית), אולם הירח,  שבהתמדה נע מזרחה, יהיה עתה גבוה יותר בשמים, מלא יותר , ובשקיעתו תהיה כבר השמש במקום ש2, וכן הלאה בימים הבאים.  הירח  יתרחק מדי יום, יתמלא יותר ויישאר יותר זמן ברקיע, עד שביום ט"ו לחודש יהיה הירח במזרח, במילואו, סמוך לשקיעת השמש.  הוא ינוע אז מערבה, עם כיפת השמים,  כל הלילה.  אותה עת תנוע השמש ממקום שקיעתה מתחת  לאופק,  כל הלילה, עד לזריחתה  בבוקר.  היממה תהיה אז מוארת, מחציתה ביום ע"י השמש ומחציתה בלילה ע"י הירח. הם "מחלקים ביניהם" את היממה ומשלימים זה את זה. מצב זה נקרא בתלמוד "סיהרא  דמשלים ליומא" (ראש השנה כ"א, ע"א).  הירח נמצא אז בניגוד.


במחצית החודש השניה תהיה התמונה הפוכה: עם זריחת השמש במזרח, יהיה כבר הירח המתמעט בשמים, בדרכו לשקוע.  הוא יקדים בכך את השמש, שתשקע שעות ספורות אחריו.


כדאי לשים לב לתקופה זו - הרביעַ השלישי של החודש - שבו  הירח מתמעט. כלומר, החל ממחצית החודש ועד  כניסתו לרביע האחרון שלו: אז נראים בשמים ביום, בשעות לפני הצהרים, השמש והירח כאחד ואפשר להתבונן בשניהם באותו זמן.   דבר זה לא ניתן בדרך כלל בחלקי החודש האחרים, אם בגלל העדרו של אחד המאורות מכפת השמים, או - כאשר שני הגופים נמצאים שם - בגלל אורה החזק של השמש, המסנוורת את עיני המסתכל.  שכן  ברוב החודש, אם נמצא הירח בשמים ביחד עם השמש, הוא קרוב מדי אליה.  לא כן עכשיו,   ברביעַ השלישי של החודש, הירח גדול ומרוחק  מן השמש  על פני כפת השמים.


עקב תנועתו המהירה יחסית של הירח  הוא יצמצם את המרווח  המרבי בינו ובין השמש בימים שאחרי כן  ויתקרב אליה מאחוריה.  עם התקדמות הימים, יקטן המרחק ביניהם, תוך התמעטות הירח.  עם הכניסה לרביע האחרון,  יתקרב הירח יותר לשמש וראייתו תקשה יותר ויותר, שכן חלקו המואר יקטן ובמקביל מסנוורת  השמש את הצופה.  מאחר שבתקופה זו מקדים הירח את השמש בתנועתם היומית של שני הגופים מערבה, הרי שהוא יזרח בבקרים לפניה ונראהו אז כחרמש דק שקימורו מופנה מזרחה, כלפי השמש העומדת לעלות.  כך, כל עוד החשכה שולטת.  כאשר השמש תזרח, יעלם הירח מעינינו.  זוהי בעצם התמונה ההפוכה של מהלך הירח אחרי המולד – החושך והדמדומים מאפשרים את ראיית הירח הדקיק. הפעם – הירח הישן.  יום-יומיים לפני צמצום מרבי של המרחק בין השמש לירח, כבר אי אפשר להבחין בירח. אולם ברור שבאותו זמן הירח נמצא שם, על פני כיפת השמים, בקרבת השמש. לקראת סיום הרביע הרביעי של החודש, הולך המרחק ביניהם ומצטמצם. הרגע שבו הירח קרוב ביותר לשמש, על פני כיפת השמים, הוא, שוב, רגע המולד.


 


מולד, ניגוד וליקויים

 


שאלה: מדוע, בעת המולד, אין הירח מסתיר את השמש מעינינו? הלוא הוא עובר ממש בסמוך לה?


תשובה:  משום שמסלול הירח אינו מתלכד  עם מסלול השמש - המילקה - במישור אחד, אלא "חותך" אותו, אומנם בזוית קטנה ביניהם, º5, אך בדרך כלל אין השמש  והירח  מתקרבים במסלולם לנקודת החיתוך (תרשים 6) והירח עובר - במירב התקרבותם - מעל או מתחת לשמש, אך בריחוק ממנה. אכן לפעמים עובר הירח בקרבת השמש ומסתיר אותה, כולה או חלקה מעינינו.  מתרחש אז ליקוי חמה ואנו יודעים, כמובן, שאותה עת מתרחש המולד, אך זה אינו המקרה התדיר.


 








5º

                                                                   מסלול הירח                  


       


                                                                   מסלול השמש - המילקה


                                                                              


 


             


 תרשים 6: חיתוך מסלול הירח ע"י המילקה                                                                               


בזמן ליקוי-חמה, המולד איננו נסתר, אפוא, מעינינו וזמנו ניתן לקביעה בלתי אמצעית, ללא צורך בחישוב.  לעובדה זו חשיבות רבה, כפי שנראה להלן.   כיצד  נעשה הדבר? זמני התחלת וסוף ליקוי-החמה ניתנים לקביעה (בדיוק סביר).  מחצית פרק-הזמן שבין שתי נקודות-זמן אלה, הוא רגע המולד.  הדבר נכון גם לליקוי חלקי: ניתן, בדיוק סביר, לקבוע את זמני התחלת וסוף הליקוי.  אמצע פרק הזמן שעבר ביניהם, הוא רגע המולד.


גם לגבי ניגוד הלבנה, הרגע בו היא בשיא מילואה, וקביעת זמנו המדויק, דומים הדברים: אמנם  שלא כמו במולד, שבו אין אנו מבחינים כלל בלבנה, הרי בזמן הניגוד אנחנו רואים אמנם את הלבנה במילואה, השמש אינה מפריעה והכל טוב ויפה, אולם את רגע השיא של ההתמלאות, רגע הניגוד, איננו יכולים לקבוע בפועל, שכן במשך פרק זמן ארוך  (שעות, לפחות), לפני ואחרי הניגוד, אנו רואים את הלבנה עגולה ושלמה, ללא יכולת להבחין בפגימה.  והלא קביעת זמנו המדויק של רגע הניגוד היא מטרתנו!  אך גם כאן, בדומה למולד, מתרחש בזמן הניגוד ליקוי לבנה, וזהו סימן היכר לכך, שבאותו זמן  חל ניגוד,  שכן אין ליקוי לבנה שלא בניגוד.  גם כאן, בדומה לליקוי-החמה במולד, רגע ההתמלאות של הלבנה, רגע הניגוד, הוא אמצעו של ליקוי הלבנה, כלומר עלינו לקחת זמני  ההתחלה והסוף של ליקוי-הלבנה ולחשב בעזרתם את זמן אמצע הליקוי.


מתי חל רגע המולד כשהוא אינו מלווה בליקוי-חמה או רגע הניגוד כשהוא אינו מלווה בליקוי לבנה?


נראה שע"י תצפית ישירה אין, ואולי גם לא תהיה אף פעם, דרך להבחין בכך אף לא במכשיר משוכלל כלשהו.   ניתן רק לקבוע רגעים אלו בדרך של חישוב, ללא תצפית, מתוך ידיעת מקום הירח במסלולו בכל זמן נתון.  כיצד זה נעשה בעבר ובהווה?  נראה שבעבר נעשה הדבר בשיטת הבִּיוּן (אינטרפולציה בלע"ז):  מתוך ידיעה, ע"י תצפית, של מקום  הירח במסלולו, בזמנים  שונים, ניתן לקבוע בשיטה זו גם המקום והזמן בחלקים  סמויים במסלולו, כולל  זמן ומְקום קרבתו המֵרבית אל השמש (מולד) והזמן והמקום המדויק בו הוא מתמלא (ניגוד).


כיום נעשה הדבר באמצעות שיטות מתמטיות לחישוב מדויק של תנועת הירח, המבוססות על מודלים של המכניקה השמימית                              (Celestial mechanics). שיטות אלו פותחו כבר במאות  הקודמות והן הולכות ומשתכללות גם בימינו.  שימוש בהן יֵעשה גם במאמר זה, אך יובאו התוצאות בלבד. לא תפורט דרך החישוב.


 


מדת החודש הממוצע

 


לשם מה נחוץ לדעת את רגע המולד ?  נראה כי כשלעצמה אין לידיעה זו חשיבות  שכן בזמן קידוש החודש עפ"י הראייה רק הראייה עצמה חשובה[5]
ואי
לו בזמננו  אין רגע המולד נחוץ כלל לקביעת החודש (אף לא מולדו של חודש תשרי, שכן אנו דנים כאן במולד האסטרונומי.  מולד תשרי הקובע את השנה בלוחנו התמידי הוא מולד ממוצע, מחושב -  מולד-הלוח).


ידיעת רגע המולד דרושה לצורך שאלה חשובה  במיוחד, הקשורה בו: מהו משך הזמן של החודש הירחי? כלומר  מהו הזמן העובר בין מולד למולד[6] ?


עוד בימי קדם היה ידוע שזמן זה אינו קבוע. וכבר כתבו על כך חכמינו "פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה" (ראש השנה כה ע"א) או: "אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה  יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים" (שם) -  מלשונות אלה משתמע שזמן מהלך הירח במסלולו, בהקפה אחת, אינו קבוע.


אכן, גבולות - עליון ותחתון - יש למהלך הירח וקל לקבוע אותם: החודש הירחי - הזמן שבין מולד למולד ובין ירח מלא למשנהו -  אינו חורג מהתחום 29 - 30 יום.  זה ניתן בנקל לקבוע בתצפית.  אך מהו הזמן המדויק שבין מולד למולד?  מהי מידת החודש הירחי?


ברור שללא ידיעה מדויקת של זמני המולדות שמשני עברי החודש הירחי, לא ניתן לקבוע את מידתו במדויק ומכיוון שבאמצעים מצויים אי אפשר לקבוע את זמנו המדויק של מולד בודד, הרי לא נוכל  לדעת בדרך זו את אורכו של חודש ירחי בודד (שנכנהו מכאן ואילך "חודש" סתם. ראה הערה 6).


האם אין דרך אחרת לקבוע את אורך החודש?  יש, אך לא את ארכו של חודש בודד אלא את ארכו המדויק של חודש ממוצע:   ניתן לקבוע בדיוק רב את זמנם של שני מולדות מרוחקים זה מזה.   פרק הזמן שביניהם, מחולק במספר החדשים (שהוא מספר שלם!), הוא מידת החודש הממוצע.  כך גם לגבי ניגודים - אם נדע את זמנם של שני ניגודים מרוחקים, הרי יש בידנו מספר שלם של חדשים ממוצעים.


אך מהיכן נקח את זמניהם של מולדות (או ניגודים) מרוחקים? 


יש דרך: כבר ראינו כי מולד מלווה לפעמים בליקוי חמה וניגוד בליקוי לבנה. אפשר לכן לקחת את זמניהם של שני ליקויי-חמה, או ליקויי-לבנה, מרוחקים מאד זה מזה ולחלק את פרק הזמן שביניהם במספר חדשי-הירח שעברו!  דבר זה ניתן לעשות, אלא שליקויי-חמה מלאים נראים במקומות מיוחדים ואינם חוזרים בדרך כלל באותו מקום, משום כך הם פחות מתאימים למטרה זו, אבל גם ליקויי-חמה חלקיים מספיקים, כפי שראינו לעיל, לקביעת רגע המולד. לעומתם, ליקויי לבנה נראים בחלקים גדולים של  כדור הארץ ותצפית בשני ליקויים כאלה, שנראו באותו מקום, אינה בעיה מיוחדת. חילוק פרק הזמן  שבין שני זמנים כאלה, במספר חדשי-הירח שעברו בפרק-זמן זה, נותנת את מידת החודש הממוצע.


כבר בימי קדם הצטברו במשך מאות שנים רישומים של ליקויים בארכיוני האסטרונומים.  מאות שנים, פירושם אלפי מולדות וניגודים.  נעשו אפוא כבר אז חישובים לקביעת מדת החודש הממוצע בדרך  שהזכרנו, כלומר חילוק פרק הזמן שבין שני ליקויים, במספר החדשים שעברו ביניהם:


 


 


פרק-הזמן שבין שני ליקויי לבנה מרוחקים


______________________________    =  משך החודש הממוצע.


         מספר החדשים שעברו ביניהם


 


 


משך החודש הממוצע הוא קבוע חשוב ויסודי, שכן בדיוקו תלויה התאמת חישובי הלוח  לחודש המציאותי. התאמה זו חייבת להיות תקֵפה  לשנים רבות - אחרת תגרום סטייה קלה מהערך הנכון להתרחקות מצטברת של מופעי-הירח המחושבים, מאלה שבמציאות.


לחישוב משך החודש הממוצע בשיטת הליקויים אנו זקוקים לסדרת ארועים  אסטרונומיים - מולדות או ליקויים - וזמנם המדויק. מתוכם נבחר  שני ארועים מרחקים ונחלק את הזמן  שעבר ביניהם במספר החודשים שעברו.  על פעולה זו נחזור מספר  רב של פעמים ונראה לאיזה ערך מתכנסת התוצאה.   אלא שכיום אין צורך לצפות בליקויים אמיתיים: ניתן לחשב את זמנו, בעבר או בעתיד, של כל ארוע אסטרונומי, למשל מולד או ניגוד, בדיוק רב, אפילו כשאינם  מלווים   בליקוי.


 


מדת החודש הממוצע בלוח העברי


 


מזה מאות שנים רבות נמצא ביסוד  הלוח העברי הקבוע, משך חודש ממוצע שלא השתנה, כנראה, מאז ייסוד הלוח.  נסמנוֹ ב- m.  ערכו:


 


 29.530594135  יום  = m


 


ערך זה עודף בפחות ממחצית השניה בלבד על הערך המקובל בין האסטרונומים בימינו (ראה להלן). אכן גם הפרש קטן זה מצטבר, במשך מאות רבות של שנים, לכדי שעתיים לערך.  מכל מקום ערך זה, כאמור, מונח ביסוד הלוח העברי מאז "ניצב על רגליו" כלוח קבוע לדורות, דהיינו מזה     כ-1100 שנים לפחות (כלומר, גם לפי אלה שמאחרים את חתימת הלוח שלנו לשנת ד' ת"ר).


ערכו של m, המצויין לעיל, נקוב במקורותינו כ- 29 יום, 12 שעות ו- 793 חלקי תתר"ף (1080) של שעה, שיכוּנו להלן  "חלקים" סתם.   ערך זה  הוא גודל יסודי בבנין הלוח שלנו.   החל ממולד בהר"ד  -  יום ב', 5 שעות ו-204 חלקים,  שבו נפתח חשבון הלוח שלנו -  משמש  בו m כיחידת-הזמן  הבסיסית. חודש  (m)  מצטרף לחודש ושנה[7] לשנה עד למולד-הלוח בשנה רצויה.


 


חישוב מדת החודש הממוצע


 


האם מדידת משך החודש הממוצע ב"שיטת הליקויים המרוחקים" מובילה אכן ל- m  או לקרבתו? כדי לענות על שאלה זו אין לנו כיום צורך לצפות בליקויים אמיתיים: כאמור לעיל, ישנם אמצעי חישוב משוכללים, שבאמצעותם ניתן לקבל נתונים על כל ארוע אסטרונומי בעבר ובעתיד, עד לדיוק גבוה למדי.  בעזרתם נוכל לבצע דימוי של חישוב m ב"שיטת הליקויים המרוחקים". את החישוב נעשה בהשוואה לערך M, מידת החודש הממוצע האסטרונומי, המתאים לשנת 2000[8]:


 


29.530588853  יום  = M


 


כלומר 29 יום, 12 שעות וכ- 792.9 חלקים. מידת חודש זו פחותה, אפוא, בכעשירית חלק או בחצי שניה (1 חלק   =   3 שניות)  ממידת  החודש העברי m .


אם נסמן ב- 1k,k2  את מספרי המולדות המוקדם והמאוחר, בהתאמה,       וב –T1 ,T2 , בהתאמה,  את זמני התרחשותם,  יהיה משך החודש הממוצע:


 


                                   -   T1(k1)   T2(k2)


G   =   --------------------                                              (2)


                                     k2 -  k1                                                                  


 


הטבלאות הבאות מכילות תוצאות של סדרות-חישוב לבדיקת התכנסות G, בהם חישבנו את משך החודש הממוצע עפ"י מרווחי זמן T1  - T2 הולכים  וגדלים,  בדרך הבאה:


1)  מספר המולד המוקדם יותר,  k1, בכל זוג k1  , k2  הוא תמיד  k1=0 .


2)  בכל סידרת חישובים נקבע מספר המולד המרבי .kmax   


3)  התחום   kmax -  0  חוּלָק   ל-20 מרווחים,   ונקבע  k2  =  N*kmax/20                           


כאשר     N=1,2,...,20בכל אחד מהמרווחים.


4)  ערכים אלה,  k1 ו- k2  ,  הוצבו בביטוי (2).      


5)  משך החודש הממוצע המחושב מתוך הפרשי הזמן בין המולדות הושווה עם M וההפרש בשניות,  M - G,  מופיע בעמודה האחרונה בטבלה.


6)  kmax  הוגדל יותר ויותר,  בסדרי גודל,  והחישוב נעשה בכל פעם  מחדש.


מכיון שבחרנו  k1=0  בכל החישובים,  הרי שהביטוי (2) פשוט יותר כעת:


                                   -   T1   T2


G   =   ------------                                              (3).


 k2                                          


 


הזמן T  שבו השתמשנו  נמדד ביחידות JD - יום יוליאני -  המקובל באסטרונומיה.  ייחודו של מדד-זמן זה הוא בפשטותו ובאחידותו לאורך כל תקופת זמן נמדדת.  JD  איננו מושפע מכל מיני שינויים הפוגעים ברציפות מדידת הזמן,  כגון תיקון גרגוריוס ה-13 בשנת 1582. תיקון זה, כידוע, מצריך התייחסות  מיוחדת  לשנות-מאה בלוח הגרגוריאני  המקובל  והפחתת 10 ימים משנת 1582 עצמה.  זה נחסך ב- JD.  יתר על כן, JD  נמנה בימים בלבד. אין בו שנים או חודשים.  גם אין בו חלוקה לשעות ודקות -  הם מתורגמים לחלקי יום ונכתבים אחרי הנקודה העשרונית כשבר עשרוני.


להלן מובאות טבלאות ההתכנסות שבהם kmax   הולך וגדל.  מבנה הטבלאות:


בטור הראשון מופיע המספר הסידורי N,   של המולד k2,  בתוך המרווח       kmax- 0. בטור השני המולד k2  ובשלישי - הזמןT2(k2) ,  שבו הוא חל.  בטור הרביעי - הזמן שחלף מן המולד 0=k1 עד ל- k2.   אחריו - משך החודש הממוצע המחושב, G,  ובעמוד האחרון- ההפרש G-M,  בשניות.








1. מאמר זה, בפרטיו הנוגעים לאופק הצופה וכפת השמים שמעליו, מתייחס לחצי הצפוני של כדור הארץ.



2. צהירה – מעבר  הגרם  השמימי  (שמש, ירח, כוכב)  דרך המרידיאן המקומי של הצופה,    כלומר דרך המעגל העובר,  על פני השמים,  דרך כוכב-הצפון והזנית של הצופה.  בזמן הצהירה נמצא הגרם השמימי, באופק הצופה, בשיא גובהו במסלולו היומי.   הוא נמצא אז בדיוק בדרום.



3. ההתקדמות היומית של השמש באזור שלה, בתקופת החודש המוקפא, לא תצוין בתרשים ואין לה חשיבות בתאור כניסת הירח לאזור השמש.



4. או  בכינוייו האחרים: מולד אמיתי, קיבוץ  (רמב"ם, הל' קדה"ח פרק ו'), התקבצות וכד'.


 



 


5. אם כי לשם חקירת העדים ובדיקת אמינותם דרוש לדעת את  רגע המולד,  הקובע לגבי אפשרות הראיה,  אך אין זה משום חשיבותו של רגע המולד עצמו.



6. בביטוי "חודש ירחי" נשתמש לציון פרק הזמן המדויק, בימים, שעות, דקות ושניות, שבין מולד למולד,  להבדילו מ"חודש", סתם כשהכוונה שם היא מספר ימי החודש בלבד.  רק כשיהיה ברור שכוונתנו ב"חודש" היא פרק הזמן המדויק שבין מולד למולד, נקצר ונשתמש במונח "חודש".



7. 12m או 13m, תלוי אם השנה פשוטה או מעוברת.



8. ראה  Meeus  עמ' 319.

דברים שאמר אבא בבר המצוה של אלקנה  

בדין נער ששנתו הי"ג שונה משנת לידתו, מתי יהיה בר מצוה?



ברוב ימי הבר-מצוה של ילדי ישראל – אין כל בעיה, מבחינת הדין, בקביעת יום הבר -  מצווה, אולם ישנם מקרים שבהם קיימות בעיות כאלה, אם בגלל חילוף סוג-השנה, או מסיבה אחרת. למשל:



-       נולד בשנה מעוברת באדר א' ושנת הבר מצוה היא פשוטה ואין בה אדר א' (ושנים עשר חודש מיום לידתו הושלמו כבר בחודש שבט) מתי יהיה בר-מצווה?



וכן להפך:



-       נולד באדר בשנה פשוטה ושנתו הי"ג היא שנה מעוברת, האם יהיה בר מצווה, באותה השנה, באדר א' או באדר ב'?



-       גם אם שתי השנים, שנת הלידה ושנת הי"ג, מעוברות, דרוש בירור לגבי יום הבר-מצווה לילידי אדר, כפי שנראה.



אביא את דעת הפוסקים בשאלות אלה.



בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות סימן נ"ה, סעיף י', אומר המחבר: "אם נער אחד נולד בכ"ט לאדר הראשון ונער אחר נולד באדר שני באחד בו ושנת י"ג אינה מעוברת, אז אותו שנולד בכ"ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ"ט בשנת י"ג, להיות בן י"ג שנה, ואותו שנולד אחריו, באחד באדר השני, יהיה בן י"ג שנה, כיון שהגיע אחד באדר של שנת י"ג".



ומקור הדין הובא ע"י הבית יוסף מהגמרא (ערכין ל"א, ע"ב), לגבי מכירת בית בעיר חומה שגאולתו היא אחרי שנה: "ונראה ללמוד כן מהא דגרסינן בערכין, בפרק המוכר את שדהו, אמר רבי אבא בר ממל מכר שני בתי ערי חומה אחד בחמשה עשר באדר ראשון ואחד באחד באדר שני, זה שמכר לו באדר השני, כיון שהגיע יום אחד באדר של השנה הבאה, עלתה לו שנה. זה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה משום דאמר ליה (כלומר, לוקח שני ללוקח ראשון) את נחיתת לעיבורא אנא לא נחיתנא לעיבורא ופירש רש"י: "אתה נכנסת בחודש העיבור, לפיכך תפסיד (כלומר להמתין עד ט"ו אדר להיות נחלט) ד"תמימה" כתיב, ליתן לו את חודש העיבור, אבל אני לא נכנסתי בו" (ואע"ג שעכשיו, במקרה של הלוקח השני, הושלמה השנה רק אחרי י"ג חודש, זה נחשב שנה – משום שצריך להיות מיום אל יום היינו מט"ו באדר ראשון לט"ו באדר).



בדרך זו מביאה הגמרא מימרא נוספת של רבי אבא בר ממל לגבי מי שנולדו לו שני בכורות, אחד באדר ראשון, בט"ו בו, ואחד באדר שני, בא' בו (שעליו לפדותם בתוך שנה), וקובעת, כמו במקרה הקודם, שנדרשת שנה מיום אל יום.



הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים לפי הגמרא בערכין. אבל מנין שדרישה זו, שנה מיום אל יום, קיימת לא רק לגבי בתי ערי חומה ובכורות, אלא גם בשנות בר-מצווה?



בשיטה מקובצת, באותו מקום במסכת ערכין (ל"א, ע"ב) מביא, שבכל מקום שנדרשות שנים שלמות לומדים מבתי ערי חומה שדרוש שהשנים יהיו מיום אל יום. ומוסיף בשיטה מקובצת: ותימה להר"ר אלחנן מנלן די"ג ויום אחד (של בר מצוה) בעינן שלמות מיום אל יום? ותירץ דשמא הוא הלכה למשה מסיני, כלומר שהשנה צריכה להיות לא מספר ימים של שנה אלא לפי תאריך היום בשנה, כאשר שנת העיבור, שבה 13 חודש, נחשבת כמו השנה הפשוטה ולא שנה וחודש.



ובמקרה ההפוך פוסק הרמ"א (סימן נ"ה, שם) בהגה: ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, אינו נעשה בר מצווה עד אדר השני (על פי תשובת מהר"י מינץ, סימן ט'). וכותב על זה המשנה ברורה:



"אף על גב דכבר כתב המחבר סעיף ט' דחודש העיבור בכלל, הוה אמינה דוקא נולד בחודש אחר כגון בראש חודש ניסן ושנת י"ג מעוברת אין נעשה בר מצוה עד ראש חודש ניסן, אבל נולד בראש חודש אדר, הוה אמינה דנעשה בר מצוה בראש חודש אדר ראשון, קא משמע לן דאדר ראשון לא נקרא אדר אלא חודש העיבור מיקרי, שהרי אין קורין את המגילה באדר ראשון ואנן בעינן י"ג שנים שלימים".



וכן כתב ה"פרי חדש" ואחרים, שלא כמהר"ש הלוי (שמביאו ה"פרי חדש") שפוסק שהנולד באדר ושנת הי"ג שלו מעוברת, נעשה בר מצוה באדר א' (וטעמו שזריזין מקדימין למצוות, ונכון שלא לעכב אתו מכניסתו למצוות), אך ההלכה נפסקה שנעשה בר מצוה באדר ב'.



ומי שנולד בשנה מעוברת ושנתו הי"ג גם כן מעוברת פוסק המשנה ברורה: "הנולד באדר ראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון,  והשני (כלומר הנולד באדר ב', יהיה בר מצוה) באדר שני" ולזה מסכימים האחרונים, פרט למגן אברהם שפוסק שהנולד באדר ראשון (במקרה זה, בו שתי השנים מעוברות) יהיה בר מצוה באדר שני.



הנולד בשנה פשוטה ביום ל' בשבט שהוא א' דראש חודש אדר ובשנת הי"ג השנה מעוברת יש דעה שיום הבר מצוה יהיה בא' דראש חודש אדר ב' שכן בגלל שעל יום הולדתו יש שם של ראש חודש אדר וכבר ראינו שילידי אדר בשנה פשוטה נעשים בני מצווה בשנת הי"ג, המעוברת, רק בחודש אדר ב', שהוא ל' אדר א' – דחייה של 30 יום – ולפי זה גם הבר- מצווה של זה, יליד ל' בשבט, ידחה, לכאורה, לא' דר"ח אדר ב', אלא שלהלכה נפסק שיום הבר מצווה יהיה בל' בשבט, כיום הולדתו, שכן יום זה קיים בכל שנה ובו נשלמות 13 שנה מלאות .. (שו"ת ויען יוסף, אורח חיים סימן ל"ג ושו"ת שבט הלוי חלק י' סימן ק"ה).



מקרה מעניין הוא כשילד נולד בשנה מעוברת בל' באדר א' (א' דר"ח אדר ב') ושנת הי"ג היא שנה פשוטה ובה תאריך זה, ל' באדר א', נעדר מלוח השנה. כמו בכל המקרים שראינו, דרוש שיעברו י"ג שנים מיום אל יום, השאלה היא אילו הם החדשים בשנתו ה- 13 , המקבילים לשנת לידתו, כך שנוכל להסיק מהם על היום החסר.



אין התייחסות רחבה באחרונים מהדורות הקודמים (מגן אברהם, באר היטב, משנה ברורה וכו') לתאריך זה, ל' באדר א', בקשר ליום בר המצווה, אבל יש התייחסות אליו לגבי יום זיכרון לנשמת אדם, שיום הפטירה שלו חל בתאריך זה, ל' באדר א'. מהתייחסות זו נוכל להסיק לגבי יום הבר מצוה. נסביר זאת:



והנה דברי הרה"ג ר' יצחק וייס זצ"ל, בעל שו"ת "מנחת יצחק" (חלק ו' סי' ח' וחלק ח' סי' ז'):  ... "דנעשה בר מצוה ביום א' דר"ח אדר, דיש לומר בזה כמו שכתב המגן אברהם ... לעניין יורצייט (=יום זכרון), דאם מת אביו ביום ראשון דר"ח אדר שני, יתענה לשנה הבאה (הפשוטה), ביום א' דר"ח אדר ולא בכ"ט בו, דלעולם אדר של שנה פשוטה עומד תחת אדר שני של שנה מעוברת) ... וכמו כן הכא (בעניין בר מצווה) אדר עומד תחת אדר שני ונעשה בר מצוה ביום א' דר"ח אדר (ל' בשבט). כלומר ה"מנחת יצחק" משוה בין יום זיכרון לבין יום הבר מצוה. כך נוהג גם ה"ילקוט יוסף" (סימן נ"ה סעיף ד"). כלומר אדר של שנת הבר מצוה שלו מקביל לאדר ב' של שנת לידתו.



חולק על זה בעל שו"ת "בנין אב", הרה"ג ר' אליהו בקשי דורון שליט"א, ובנימוקים רבים (שלא נפרטם כאן) הוא מערער על קביעתו זו, חולק על ההשוואה בין יום זכרון ליום בר מצווה ומסיק שנעשה בר מצווה רק בא' בניסן, כ"ט ימים מלאים לאחר תום שבט, כפי שכך נולד, בל' באדר א', כ"ט ימים שלמים לאחר שבט. כלומר אדר של שנת הבר מצוה שלו מקביל לאדר א' של שנת לידתו.



המעניין הוא ששני אחרונים אלו מסתמכים על ה"מגן אברהם", כל אחד בדרכו.



                         ל' באדר א'                                                        לי בשבט        א' בניסן



................................................................                  .........................................



  שבט 30       אדר א' 30     אדר ב' 29   ניסן 30                     שבט 30     אדר 29     ניסן 30



                       שנה מעוברת                                               שנה פשוטה



 



טבלת סיכום:











































































תאריך לידה



בר מצוה



שנה רגילה



שנה מעוברת



שנה רגילה



שנה מעוברת



חודש אדר



 



אדר



אדר ב'



ל' בשבט



 



ל' בשבט



ל' בשבט (א' דר"ח אדר א') 1



 



כ"ט באדר א'



כ"ט באדר



כ"ט באדר א' 2



 



ל' באדר א'



ל' בשבט (א' דר"ח אדר)



א' בניסן (ר"ח ניסן) 3



ל' באדר א'



 



א' באדר ב'



א' באדר



א' באדר ב'





 



1 שלא כ"ילקוט יוסף" ("שארית יוסף", חלק ב', סי' נ"ה)



2 שלא לפי ה"מגן אברהם" (סימן נ"ה, סעיף י', ס"ק י')



3 שו"ת "בנין אב", חלק א'



 



 

 
לקריאת דברים נוספים מפרי עטו לחץ כאן 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©